פחות מחודש לבחירות. בתור פקוד לאחת המפלגות הגדולות, מספר הטלפון שלי הפך מותר ואני מקבל הודעות מכל המפלגות בלי יוצא מן הכלל. כל סוגי התוכן נוחתים אצלי בטלפון. כתבות, ראיונות, סרטונים, הודעות קוליות, תמונות. אבל משחקים? כלום. שממה. כדור אבק מתגלגל במדבר.
בתקופה הזאת לפני 4 שנים, זכינו להידחף בתור ביבי בעצרת הזיכרון בפריז (זוכרים את זה?), יכולנו לבחור את המועמד העדיף עלינו ולרוץ איתו לכנסת במשחק בסגנון טמפל-ראן, ואז לעשות זאת שוב במשחק דומה בשם רצים לבחירות.
אז מה קרה השנה?
שמא היה זה התאריך המפתיע של הבחירות שלא השאיר זמן להתכונן, או שההחזר על ההשקעה על המשחקים משנים עברו לא הצדיקו את קיום המשחקים?
היתרון והחיסרון ביצירת משחק פוליטי לבחירות
היתרון המובהק ביצירת משחק כזה הוא הבולטות והנראות שהמשחק שלכם יקבל.
בחירות הן נושא רותח ואתרי התוכן משוועים להקלקות. מספיק משחק סביר כדי לקבל חשיפה באחד האתרים הגדולים, משהו שילטף לכם את האגו ואבא שלכם יהיה גאה.
החיסרון הוא שהחשיפה הזאת היא חרב פיפיות. פוליטיקה פוגעת בעסקים. ברגע שהבעת דעה פוליטית 50% מהלקוחות הפוטנציאלים שלך שונאים אותך בקטע יוקד. לכן המשחקים הפוליטיים שרואים אור, דוגמת שני משחקי הריצה שהזכרתי קודם, הם בלי שיניים. לא מביעים דיעה, לא פוגעים באף אחד.
בקיצור, משחקים גרועים.
לכן, אם אתם עסק שמייצר משחקים עבור לקוחות (כמו קבוצת זמינגו שיצרה את המשחק ״המירוץ לכסא״), כנראה שיצירת משחק פוליטי לשם החשיפה בלבד אינה אסטרטגיה מספקת.
זה סיפור אחר אם אתם יוצרי משחקים עצמאיים. עוד על כך בסוף הכתבה.
מדוע המפלגות אינן מייצרות משחקים?
תקציבים יש. דיעה (לפעמים) יש. שיניים לנשוך יריבים פוליטיים? יש גם יש.
איפה המשחקים?
היו תקדימים. המשחק ״דחוף ת׳ביבי״ נוצר בבחירות 2015 ע״י צעירי המחנה הציוני. המסר בסוף היה, ״כשביבי מנצח, כולנו מפסידים״. אתם יכולים לתאר לעצמכם שהמשחק כמשחק, הוא די גרוע. אבל עדיין הוא קיבל כותרות, בשל היותו משחק.
חד וחלק, מפלגה שהיתה מוציאה משחק ברמה סבירה עם גרפיקה ברמה סבירה היתה מקבלת פרסום חינם בשווי של עשרות אלפי שקלים ויותר, ולו בשל המדיום המשחקי. במידה והמשחק היה עשוי נכון ולוחץ על הנקודות הנכונות, הוא היה מקבל גם ספוטים בטלויזיה. וטרם דיברתי על השיתופים ברשתות החברתיות והשחקנים עצמם.
יאיר לפיד או איקאה?
הנה דוגמא. משחק חד ומדויק יעשה הרבה יותר מחשיפה במדיה. הוא יערער על תפיסת המציאות של השחקן ויקנה מקום של ספק בגופו. משחק כזה הוא יאיר לפיד או איקאה.
משחק פשוט שנעשה על גבי מערכת החידונים של פלייבאזז. במשחק אתם אמורים להכריע האם המשפטים המצוטטים נלקחו מפיו של חבר הכנסת יאיר לפיד או מקטלוג איקאה.
מי שלא שיחק במשחק, אני ממש ממליץ לנסות אותו. אתם תופתעו לגלות כמה זה קשה.
למעשה יאיר לפיד בעצמו שיתף את המשחק ואמר שפגע ב4 תשובות בלבד.
אני לא בטוח שלפיד העריך נכונה את העוצמה הרגשית הטמונה במשחק הזה.
להבדיל ממוסר ההשכל הטרחני ״אם ביבי מנצח כולנו מפסידים״, ביאיר לפיד או איקאה המסר מתגנב אל השחקנים בדלת האחורית, כאשר הם נוכחים לדעת שבאמת אינם יכולים להבדיל בין דבריו הנבובים של הח״כ לקלישאות הקטלוג
.
בלתי אפשרי כמובן למדוד את עוצמת ההשפעה על המשחק הזה על המצביע הקלפי, אבל באופן אישי אני יודע שאני לא יכול לראות או לשמוע את לפיד בלי לחשוב על המשחק הזה. הישג לא מבוטל עבור המשחק.
אז מדוע המפלגות אינן מממנות משחקים כחלק מהקמפיין?
אני מאמין שהסיבה לכך היא שהקמפיינרים, אנשי הפרסום והניו-מדיה פשוט אינם מעורים מספיק בעולם הגיימינג. אולי הם חושבים שמשחקים זה לילדים בלבד (טעות), אולי זה מרגיש יקר מדי (לא בהכרח), אולי לא אפקטיבי, אולי פשוט לא יודעים איך לגשת לנושא הזה.
אני חושב שמדובר בהזדמנות עבור יוצרי משחקים צעירים. זאת אומרת - אתם.
חובת ההוכחה עליכם. להמציא משחק פשוט ובועט עבור המפלגה שמשקפת את דעותכם/משלמת לחשבונכם.
משחק שיהיה הספתח למשחקים נוספים שיכנסו בעתיד כחלק טבעי מתקציב קמפיין של מפלגה.
אני בטוח שאם תקחו קצת זמן לחשוב הרעיון הנכון יבוא.
מוכנים לאתגר?
***
הי הו, קראת עד פה!
אז רציתי לספר לך דבר נוסף. מחזור נוסף של קורס פיתוח משחקים ביוניטי נפתח במאי.
שזה אוטוטו. עדיין יש מקום בהרשמה מוקדמת.
אז אם ברזולוציות של השנה החדשה כתוב לך פיתוח משחקים, הלינק הזה בשבילך.