האם משחקים יכולים להביא לשינוי חברתי? ראיון עם אסי בורק

בוקר קריר אחד בנובמבר 2008, פתחו 80,000 ישראלים ופלסתינאים את העיתון היומי שלהם והופתעו למצוא שם משחק מחשב. ולא סתם משחק, אלא המשחק הראשון בעולם שעסק בשלום. 


שם המשחק הוא PeaceMaker והסטודנט שהיה אחראי על יצירתו גדל,  והפך להיות אחד האנשים המשפיעים בתחום המרתק של "משחקים רציניים". משחקים שמטרתם היא לייצר שינוי תודעתי וחברתי.


אסי הוא הדובר המרכזי בערב שלנו של משחקים לשינוי המתקיים ב20.2.17, ובימים אלו מוציא ספר המסכם את הפיתוחים והטרנדים בתחום. תפסנו אותו לשיחה קצרה על משחקים וכיצד הם יכולים לשנות את העולם.



ספר קצת עליך. איך הגעת לעסוק במשחקים ״רציניים״?

גרתי בישראל עד גיל 33, ואז נסעתי ללמוד בארצות הברית.  לפני כן, בישראל, עבדתי בפרסום ואז בהיי-טק (פיתוח אפליקציות למובייל). לא נסעתי בכוונה תחילה להגיע לתחום משחקי וידאו אבל זה יצא ככה.  


התכנית בקארנגי מלון היא מאד מיוחדת והוקמה ע״י פרופסור ראנדי פאוש (מ״ההרצאה האחרונה״). והיא מקום שמטפח שיתופי פעולה בין מעצבים למפתחים ומעודד מאד אמירה חברתית. שם עשיתי את המשחק הראשון שלי ״פיסמייקר״ סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שבעצם סלל לי את הדרך לתחום הזה ולהפוך לאחד הדוברים שלו.


האם לדעתך משחקים יכולים לעשות שינוי חברתי אמיתי?

אין פה עניין של דעה, יש הוכחות. זה לא פשוט אבל בהחלט אפשרי. ראיתי את זה במשחקים שאני ייצרתי או שאחרים יצרו.


יחד עם זאת, צריך גם להתאים ציפיות. השינוי הוא בפרופורציה לזמן המשחק ולעומק שלו. ובדרך כלל השינוי בא מצירוף של חוויות, לא רק מהמשחק עצמו. כשהמשחק הוא חלק מקמפיין ויש מחשבה הרבה יותר רחבה על איך הוא משתלב בסביבה ובקונטקסט, התוצאות הרבה יותר חזקות.


אחת הסיבות שאני מוציא את הספר עכשיו זה לספר כמה מהסיפורי ״גבורה״ האלו - שישמשו השראה לאחרים. לרוב הסיפורים האלו מצורפות הוכחות חותכות - מחקר אקדמי בסטנדרטים הכי גבוהים.


במה משחקים כאלו שונים מתכנים במדיומים אחרים, סרטים נניח?

משחקים שונים מאד מכל מדיה שבאה לפניהם - הם אינטר-אקטיביים, הם נותנים פידבק, הם מאפשרים לך לעבוד בזמן שלך ולהיכנס לעולם שלם עם חוקים משלו. סרטים יכולים להיות מאד חזקים ולהשפיע עליך רגשית או מחשבתית, אבל הם משאירים אותך פסיבי. במשחק אתה רוכן קדימה, מקבל החלטות, משפיע על הסביבה. יש לזה כוח אדיר כשאתה מחפש ללמוד, להבין דברים, להתפתח ולשנות את המציאות. הם גם מאד חברתיים מטבעם כפי שאנו יכולים לראות עכשיו עם תופעת האי-ספורטס (ספורט אלקטרוני) או משחק כמו פוקימון גו.  



משחקים היום הם בכל בית וכיס. אך רובם מיועדים לפנאי. האם יש שוק למשחקים ״רציניים״, או שמא מדובר באידאה של מי שיוצר אותם והם לא באמת מעניינים שחקנים?

בהחלט יש שוק, והרבה יותר ממה שהיה לפני 10-12 שנה כשהתחלתי בעצמי עם הנושא.

זה עניין של אבולוציה של המדיום. לקח לסרטים דוקומנטריים עשורים להגיע לאן שהגיעו, ועדיין הם לא בהכרח מכניסים מיליונים ליוצרים שלהם. אבל השוק מתפתח כל הזמן ומתרחב.


משחקים למען שינוי או למען אימפקט כגון:

Papers Please, Gone Home, Life is Strange, This War of Mine, Never Alone

הגיעו לקהל רחב מאד וגם עשו רווח רציני ליוצרים שלהם, כי מדובר בחברות קטנות ויוצרים אינדים.


ספר על הצלחה גדולה של משחק שהיית מעורב בעשייתו.

ב-2013 נקרתה בדרכי הזדמנות פז לייצר משחקים יחד עם העיתונאים ניק קריסטוף ושריל וו-דאן מהניו יורק טיימס. הם כתבו ספר על העצמת נשים בעולם, ועשו דוקומנטרי באותו נושא, עם דגש על המצוקות של נשים בעיקר בעולם השלישי.


במשך כמה שנים גייסנו הרבה כסף והפקנו ארבעה משחקים. אחד בפייסבוק ושלושה למכשירי סלולר מדור ישן שהיו בזמנו פופולריים בקניה ובהודו. משחק הפייסבוק כוון למערב על מנת לגייס תרומות.

למשחק הפייסבוק הבאנו כמעט מיליון וחצי שחקנים שתרמו ביחד 250 אלף ספרים ויותר מ-210 אלף דולר לניתוחים.  משחקי הסלולר הופצו על ידי שותפים במדינות שונות ועברו הערכה מקצועית של הממשל האמריקאי. ההערכה מצאה תוצאות נהדרות בהשפעה שהייתה למשחקים על הנשים.


האם ניתן להשיג תקציבים למשחקים כאלו שבאופיים אינם מסחריים?

כן, צריך להיות יצירתי ולעבוד עם כל מיני מקורות כולל מקורות ממשלתיים, עמותות וקרנות פילנתרופיות. השורה התחתונה היא שיש הרבה יותר אמצעי מימון והרבה יותר הבנה לתחום כרגע ממה שהיה בתחילת הדרך.  



איזו עצה היית נותן למי שרוצה לעשות משחק כזה?