ארבעה שיעורים חשובים שמשחקי קופסא לימדו אותי על העסק שלי



לפחות פעם בשבוע אני עוזב את החיים הרגילים שלי ומתחיל לנהל עסקים שונים ומשונים.

בערב אחד אני הבעלים של יקב משפחתי. עלי למקסם את התפוקה ולהרחיב את היקב. בערב אחר אני בעל בסטה בבזאר באיסטנבול ומנהל חמישה עובדים עצלנים וטיפשים. לפעמים אני בעל משרד אדריכלים בבריסל ולפעמים אני ארכיטקט בימי הביניים ואחראי על עשרים עובדים, שאת חלקם יש לשחרר מהכלא מעת לעת. המשותף לכל העסקים האלו:


  • מדובר בעצם במשחקי לוח, כפי שוודאי הבנתם. (מי זיהה את הרפרנסים? כתבו בתגובות!)

  • אמנם משחקים, אך ההחלטות במשחקים האלו הן עסקיות! ניצול הזדמנויות, שימוש נבון בכוח אדם ותכנון מהלכים קדימה הם חלק אינטגרלי בחוויית המשחק.


אז חשבתי לעצמי מספר פעמים, לו הייתי מתייחס לניהול העסק שלי (בית ספר לעיצוב משחקים) ולחיים שלי כמו אל משחק - האם הייתי מנהל אותם בצורה אחרת? מה אני יכול ללמוד מהאופן בו אני משחק את המשחקים הללו ולהשליך על חיי ועל העסק שלי?


1# בניית מנוע

בניית מנוע הוא מעשה מוכר בעולם משחקי הקופסא. הרעיון מאחוריו הוא גדילה. פעולות שיניבו לשחקן בתחילת המשחק, נניח, נקודה אחת, יניבו לו חמש נקודות לקראת סוף המשחק, במידה ובנה את המנוע בצורה אופטימלית. לפעמים, מנוע יגרום לתגובות שרשרת. פעולה אחת שהשחקן עושה תגרום להפעלתן של פעולות נוספות בצורה פאסיבית.


לדוגמא, נניח שיש לי יקב. בכל פעם שאני עורך סיור ביקב שלי אני מקבל עשרה מטבעות. זה עובד לי טוב ואני חוזה שאני אערוך עוד סיורים רבים ביקב שלי. אז למה לא להוציא מזה יותר? אוכל להשקיע ולשכור את שירותיו של איש מכירות שימכור יין לכל מי שבא לסיור. אוכל להשקיע במוצרים שיווקיים לחלק לאורחים, כך שיותר אורחים יגיעו בסיור הבא. אוכל לארגן אוטובוס מטעמי כדי לקחת יותר מבקרים בכל פעם.


לאחר שהמנוע עובד, בכל פעם שאערוך סיור ביקב, ארוויח את עשרת המטבעות + יין שמכרתי + יותר אנשים לסיור הבא. פעולה אחת שמביאה איתה פעולות משנה.


איך זה בא לידי ביטוי בצד העסקי?

המחשבה היא כיצד אני ממקסם את הפעולות שלי ולא לעשות פעולות בואקום. שפעולה אחת תגרור אחריה תגובות שרשרת בעלות השפעה רצויה. הפוסט הזה, לדוגמא, נכתב עבור אלפי האנשים שנמצאים ברשימת התפוצה של בית הספר. אני חייב לספק להם תוכן איכותי, אחרת יפסיקו להיות מנויים של הניוזלטר. (ואני גם אוהב לכתוב, בלי קשר).

אבל לא די בזאת.


כל פעם שאני מפרסם פוסט כמו הפוסט הזה, אני מצפה להרחיב את רשימת התפוצה שלי בעשרה-עשרים נרשמים חדשים לפחות.

כיצד עושים זאת?

  • מציעים מתנה בחינם לכל נרשם (כמו הספר שאני מציע בתחתית הפוסט)

  • מבקשים מאנשים לשתף את הפוסט

  • מפרסמים את הפוסט בקידום ממומן ברשתות החברתיות

  • מפרסמים את הפוסט בקבוצות רלוונטיות בפייסבוק ובלינקדאין


במידה ואני לא מצליח להרחיב את הרשימה - משהו במנוע לא עובד ויש לתקן אותו.


מה אתם יכולים לעשות

תחשבו על פעולה אחת שאתם עושים בחיים שלכם. האם אפשר להוציא ממנה יותר? האם יש תוצאות משניות, נוספות, חוץ מהתוצאה לה קיוויתם כשביצעתם את הפעולה?


ווינגספאן. משחק בניית מנוע יפהפה

2# פוקוס

שחקני קופסא מכירים את הסינריו הבא בצורה מצוינת.

יש לכם המון קלפים ביד, אבל חוקי המשחק מתירים להחזיק, נניח, שבעה בלבד בסוף התור שלכם.

עכשיו יש לוותר על קלפים. וזה כל כך קשה. כל קלף טומן בחובו הזדמנות עסקית. הנה קלף של איש השיווק שימכור לי יין בסיורים. הנה קלף של אוטובוס המבקרים. הנה קלף של השבחת זני הענבים. הנה עוד אחד ועוד ועוד. מה לעשות???


מה שמשחקים למדו אותי, פעם אחר פעם, הוא שבהחלט עדיף להיפטר מקלפים ולסגור אפשרויות בשלב מוקדם על מנת להתמקד באסטרטגיה אחת או שתיים - לא יותר. אי אפשר לשחק את כל הקלפים.


איך זה בא לידי ביטוי בצד העסקי?

בעל עסק מחזיק כ"כ הרבה קלפים ביד. כל קלף הוא הזדמנות, אך גם מצריך משאבים רבים. תשומת לב. כסף.


שמתי לי למטרה "לצמצם את מספר הקלפים ביד". לא להשאיר יותר משלושה סוגי קלפים. שלוש אסטרטגיות - שכל אחת מהן היא חלק מהכיוון הכללי שאני מוליך את בית הספר שלי אליו. כל מה שנכנס ״מתחת למנוע״ של אחת משלוש האסטרטגיות - בפנים. השאר, לצערי, בחוץ.


זה כ״כ קשה להגיד לא. על אחת כמה וכמה, להגיד לא לכסף. אבל פוקוס הוא במידה רבה לדעת מה לא לעשות.


מה אתם יכולים לעשות

טוב. זה קשה. אבל נסו להגיד לא פעם אחת בשבוע למשהו שמציעים לכם, שעמוק בלב אתם יודעים שאתם לא באמת יכולים לקחת. אחרי כמה לא כאלה, הערך של המילה הזאת מתחיל להתבהר וזה אפילו נהיה קצת כיף להגיד לא.


קלפי פיתוח בטרפורמינג מארס. מה להשאיר ומה לזרוק?

3# לאמץ כשלונות

משחקים נועדו לכך שניכשל. אם ננצח כל פעם החווייה תהיה משעממת ולכן - רוב הזמן אנחנו נכשלים. במשחק קופסא טיפוסי, יש מנצח אחד וכל השאר מפסידים. המנצח לא למד דבר והמפסידים יחשבו איפה הם טעו וכיצד יוכלו לשחק טוב יותר בפעם הבאה.


במציאות הכישלונות הם מפחידים. בביה"ס מלמדים אותנו ש"נכשל" זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לתלמיד. גם בחיים העסקיים שלי אני מנסה להימנע מטעויות, להימנע מכישלון. אבל בשנה שעברה עשיתי סוויץ' למחשבה הזאת והיום, עד כמה שאפשר, אני מברך על כישלונות. טוב. מברך זו מילה גדולה. אני מקלל את כל כישלונותי אבל מודע לכך שהם משפרים אותי.


כיצד זה בא לידי ביטוי בעולם העסקי

כישלון שלא מנתחים אותו הוא כמו משחק שלא משחקים בו. הוא כמו עץ שנופל ביער ולא שומעים אותו. הוא בזבוז זמן. יקר.


אך לפני שבכלל מהרהרים בכישלון, יש להבין שנכשלנו. הרבה מאוד פעולות שאנחנו מבצעים בחיינו הן לא הצלחות מסחררות אבל גם אי אפשר להגדירן ככשלונות. זה הכי גרוע. יש להגדיר הצלחה ביעדים ברורים. במידה ולא פגשנו את היעדים - מדובר בכישלון.


כאשר הבנו שמדובר בכישלון - יש לנתח אותו. להבין מה יכולנו לעשות אחרת. ואז - לנסות שוב.

תחילת דרכי בעולם ההדרכות בחברות (corporate training) לפני כשלוש שנים היתה רצופה בכשלונות. הייתי מעביר סדנא, לא טובה. המשתתפים לא היו משאירים לי פידבק כי לא היה נעים להם. הכרחתי את עצמי לשבת ולכתוב, אחרי כל סדנא, מה עבד ומה לא עבד. רשימת הדברים שלא עבדו היתה ארוכה ומבאסת. שנאתי לכתוב את הרשימות האלו שאימתו אותי עם הכישלון.


אבל, מסדנא לסדנא יכולתי להרגיש כיצד אני משתפר. היום זה כנראה אחד הדברים שאני עושה הכי טוב בחיים המקצועיים שלי. אני זוקף זאת לזכות הרשימות, ולזכות זה שלא הפסקתי להעביר סדנאות למרות הכשלונות המוקדמים.


מה אתם יכולים לעשות

לא לוותר לעצמכם על הגדרת הכישלון והניתוח המעמיק שלו. כפרס (ומגיע לכם) - קחו את עצמכם למסעדה טובה או דרינק איכותי. מה שמביא אותי לדבר הבא:


4# לשלב הפתעות טובות



אחת הפעולות היותר כיפיות במשחקים היא לקחת קלף הפתעה שמעניק לך מתנות נחמדות. זה כיף ברמה הביולוגית. אני ממש מרגיש את הדופמין משתחרר לי בראש כשאני אוסף קלף כזה.


כיצד זה בא לידי ביטוי בעולם העסקי

חסרות הפתעות טובות ביומיום שלנו. משהו שבהחלט אפשר לשנות.

אם אתם מנהלים עובדים, ובא לכם לצ׳פר עובדת או עובדת על העבודה הטובה שהם עשו,

הדבר האפקטיבי ביותר שאפשר לעשות הוא לקחת את העובד הצידה ולהעניק לו פרס מתוק כמו ארוחה במסעדה. ככה, בלי התראה מראש. זה עובד הרבה יותר טוב מבונוסים שנתיים, עובד החודש או שיבוח העובד בפני כל עובדי החברה.


במידה ואתם עובדים לבד, עדיין אפשר (וכדאי) לשלב הפתעות בחיים שלכם!

אצלי למשל, יש יעדים כספיים לסדנאות שאני מעביר. בכל פעם שאני פוגש יעד כזה, אני הופך קלף מערימה שהכנתי מראש. על כל קלף כזה כתובה הצעה לפעילות מגניבה שאעשה ביחד עם זוגתי לחיים.

כיף, ומתמרץ!


מה אתם יכולים לעשות?

אני בהחלט ממליץ על קלפי היעדים. תכינו לעצמכם יעדים, תכינו קלפים עם פרסים, ובכל פעם שאתם פוגשים יעד - תהפכו קלף. צ׳פרו את עצמכם קצת, מה יש.


הלוואי והחיים היו יותר כמו משחק.

במשחק יש סט רכיבים סופי וברור. בחיים, אינסוף משתק של אפשרויות. במשחק השחקנים מקבלים פידבק מיידי על כל פעולה. בחיים, הפידבק אינו צפוי, אם הוא בכלל מגיע, ולא תמיד ברור למה הוא מתייחס. משחק מסתיים אחרי זמן מסוים ואז אפשר להתחיל מחדש. החיים, לעזאזל. זה מרתון. ואני הלוא סובל מאסטמה.

אבל, יש המון רגעים, גם בחיים הפרטיים וגם אלו העסקיים, שאפשר להגדיר בתור משחק. הגדרת יעדים עסקיים והמימוש או אי המימוש של היעדים האלו הם קלאסיים למסגרת משחקית.

נסו לקחת יעד אחד. למשל, הגדלת רשימת התפוצה שלכם, או צחצוח שיניים לילדים שלכם, או תוכנית הכושר שאתם מתים להתחיל כבר שנתיים - ותגדירו את היעד הזה בתור משחק.

בואו נראה לאן זה יוביל אתכם.


אהבתם את הפוסט הזה? שתפו אותו!

לא רשומים לרשימה? הירשמו וקבלו ספר על עיצוב משחקים במתנה!

(ראיתם מה עשיתי פה?)




קצת עלינו

בית הספר לעיצוב משחקים הוקם בשנת 2016 ע"י דורי אדר, בעבר מנהל הקריאייטיב של חברת המשחקים TabTale ובהווה מפיק משחקים עצמאי, מרצה ומורה.

אנחנו מלמדים פיתוח ועיצוב משחקים דיגטליים במנועי משחק יוניטי (Unity) וקונסטרקט, חוויית משתמש משחקית ועיצוב ופיתוח משחקי לוח.

העקרונות שלנו: כיתות קטנות, תמיכה לכל אורך הדרך והרבה עניין וכיף תוך כדי למידה.

עשרות מהבוגרים שלנו כבר השתלבו בתעשייה בחברות כמו ILYON, PLAYTIKA, BEACHBUM ורבות אחרות.

מסלולים (בקרוב)

ארט

פיתוח

אפיון ועיצוב

© 2020 by HandsOnGames