תעשיית המשחקים המסחרית קיימת כבר כמעט 50 שנה ובמרוצת השנים הפכה מתעשייה נישתית וקטנה למפלצת של אנטרטיינמנט - תעשיית הבידור הגדולה ביותר בהיסטוריה של המין האנושי.
על הדרך צצו להם כל מיני סיפורים מוזרים ומצחיקים על הקשר שבין אדם למשחק. למשל, הסיפור על מגיפה בעולם המשחק של world of warcraft שהפך למקרה מבחן להתפרצות מגיפות בעולם האמיתי, כיצד הצליחו להציל את העולם בשמונה שעות בעזרת מרגלים, או דרכים מקוריות במיוחד של יוצרי משחקים להתמודד עם העתקים פיראטיים.
לאחרונה התחלתי לאסוף את הסיפורים הללו ולפרסמם בעמוד הפייסבוק של בית הספר.
לכבוד השקת המיזם הקטן הזה, איגדתי כמה מהסיפורים האלה כאן.
שחקן הטטריס הטוב (והמעצבן) בעולם
השם סטיב ווזניאק אולי לא יגיד לכם הרבה (ואולי כן, מי יודע), אבל הוא הסטיב שהמציא את מחשבי המאק של Apple, יחד עם הסטיב השני, נו…. סטיב ג׳ובס.
ג׳ובס עבד כטכנאי בחברת המשחקים אטארי כעבודה הראשונה שלו בעולם המחשבים. בעקבות התערבות עם הבוס, הוא החליט לקחת על עצמו משימה שהיתה גדולה עליו בכמה מידות - לכתוב את לוח האם לגרסת היחיד למשחק פונג - הידוע בשם ברייקאאוט.
בימים הקדומים האלו של תעשיית המשחקים, כל מעגל חשמלי שעל הלוח ייקר משמעותית את הייצור, ולכן אטארי בישרו לג׳ובס שהוא יקבל 50$ עבור כל מעגל שיצליח להוריד מהלוח.
נרגש, ג׳ובס הציע את העבודה לחברו שלו ווזניאק, שהצליח להוריד 50 מעגלים מלוח האם.
אטארי הנדהמים נתנו לג׳ובס את הכסף המובטח בתוספת של 5000$ בונוס, כסף שווזניאק לא ראה אף פעם.
ואיך זה קשור לשחקן הטטריס הטוב והמעצבן בעולם?
זה לא. הסיפור הקודם נועד לבסס את מעמדו של סטיב ווזניאק כגאון טכני ובעל זיקה לעולם המשחקים.
כ25 שנה אח״כ, ווזניאק, אז כבר מזמן מחוץ לApple ועם המון זמן פנוי והמון כסף, התמכר לחלוטין לטטריס. בתחילת שנות ה-90, הוא שלח כ״כ הרבה high score לנינטנדו פאוור (המגזין והפודקאסט של נינטנדו באותה התקופה), עד שהם הפסיקו להדפיס את התוצאות שלו.
בתגובה, ווזניאק התחיל לשלוח את שמו במהופך - Evets Kainzow. איזה איש מעצבן. אבל גם חמוד.
ואם בנינטנדו עסקינן..
שיגרו מיימוטו - השגעונות של ממציא מריו
שלוש עובדות מעניינות על שיגרו מיימוטו, מעצב המשחקים האגדי (מריו) והאיש החמוד ביקום:
1. נינטנדו (החברה שבה הוא מועסק ב40 השנה האחרונות) אינה מאפשרת לו לרכב על אופניים מחשש שיפגע (ואיתו שורת הרווח של החברה).
2. מיימוטו מסתובב עם מטר רץ בכיס, כדי שהוא יוכל לספק את תיאבונו למדידת חפצים רנדומלים או ראשים של אנשים בעלי גודל יוצא דופן
3. את הווי-פיט הוא המציא לאחר שכתב בקדחתנות ודייקנות את המשקל שלו,כל יום, על גרף שהיה מודבק לו באמבטייה. לאחר שנה הוא חשב לעצמו... זה יכול גם לעבוד בתור משחק!
שלום עולמי ב-8 שעות
המשחק האגדי של סיד מאייר, Civilzation, הוא ציון דרך בעולם המשחקים. מדובר על משחק אסטרטגיה מורכב שידוע בכך שהוא שואב את הזמן של השחקנים שלו. אדם מתחיל משחק ב9 בערב ובלי שהוא שם לב, השחר כבר עולה.
לפני כמה שנים עלה פוסט ברדיט מאת אדם אחד, ששיחק במשחק השני, סיב 2, במשך עשר שנים. העולם במשחק שלו כבר קרס אל תוך עצמו והוא ביקש מגולשי רדיט עזרה בשיקום העולם. הנה מספר דברים שקרו במשחק שלו:
כל הקרחונים נמסו. בסביבות השנה 3991 לספירה, לא נותר מהם זכר.
הערים הגדולות נעלמו. בשל הפגזות אטומיות, מחלות והמים מהקרחונים, רק קהילות קטנות שרדו
האנושות איבדה 90% ממספרה.
העולם נכנס למלחמת עולם רביעית שארכה 1700 שנה. הפצצות אטומיות הן עניין שבשגרה.
רק שלוש מעצמות נותרו. אמריקה, האמפריה הקלטית והמעצמה הויקינגית.
לבסוף, בעזרת סאב-רדיט שנפתח במיוחד לצורך השיקום, הושג פתרון שהחזיר את העולם למקום טוב יותר, ב-8 שעות בלבד.
כיצד?
שחקן בשם Spyforce התחיל להוריד משמעותית את ייצור הצבאות ולהגדיל את מספר המרגלים.
את המרגלים הוא שלח לערים, שבשל גודלן הקטן, היו ניתנות לכבישה ע״י המרגלים.
הטקטיקה הזו היתה עדיפה בהרבה של כיבוש צבאי, שכן עד שהאינטלגנציה המלאכותית של המשחק זיהתה שמדובר בכוח עוין, המרגלים כבר הספיקו לכבוש את העיר.
ככל שspyforce הצליח לכבוש יותר ערים כך הוא התחזק, והתחיל למכור את תכולת הערים (נדל״ן) למשקיעים זרים. בכסף הוא השתמש כדי לקנות ערים אחרות, גדולות יותר. בסופו של דבר, הוא הצליח להשתלט על שתי המעצמות היריבות ולסיים את המשחק - בשמונה תורות.
כיצד מגיפה במשחק מחשב השפיעה על החיים האמיתיים:
ב2005, משחק הרשת המדובר ביותר היה World of Warcraft. משחק עולם פתוח מרובה משתתפים. אז - כשני מליון שחקנים. בספטמבר אותה שנה השתחרר בוס חדש למשחק, בעל כוח לקלל שחקנים שנלחמים נגדו. הקללה גרמה לשחקנים לאבד חיים לאורך זמן ובסופו של דבר למות, במידה ולא טיפלו במחלה במהירות.
הקללה הזו היתה אמורה להשפיע רק באיזור מסויים במפת העולם, אך בגלל באג קטלני, כלבים וחיות אחרות נשאו את חיידק הקללה איתם והפיצו אותו בכל עולם המשחק. המגיפה התחילה.
השחקנים הגיבו בפאניקה. הם ברחו מאיזורים צפופים אל אזורים פחות מיושבים במפה.
הערים הגדולות התמלאו בגופות שגם הן היו מדבקות. שחקנים מסויימים בעלי כוחות ריפוי התנדבו להיכנס לאיזורים המזוהמים כדי לנסות ולהציל חיים ואילו אחרים (הידועים בדיעבד כטרוריסטים), עשו את ההפך וניסו לבוא במגע עם שחקנים חדשים על מנת להדביק אותם ולהרגם במהירות.
בסופו של דבר, בעזרת ריסטים, פאצ'ים ועוד קצת קסמי קוד, הצליחה בליזארד (החברה שמאחורי המשחק) להשתלט על המגיפה ולחזור את הסדר לקדמותו.
שנתיים אח"כ, רן בלייכר, חוקר מגיפות מאוניברסטית בן גוריון הציע להשתמש באירוע בתור מודל למחקר התפרצות של מגיפות, והשווה את שהתרחש במשחק להתפרצות מגיפת הסארס שהתרחשה זמן לא רב לפני כן. מאז, מודל המגיפה של וורקרפאט צוטט במחקרים באוניברסיטות יל, טוטס ופנסילבניה, ובמגזינים כמו נייצ'ר.
במחקר אחר של אנויברסיטת יל, נכתב שהמקרה של במגיפה הוא מודל ריאליסטי להדגמה כיצד קנים של טרוריסטים מתפתחים ופועלים.
דרכים מקוריות במיוחד להתמודד עם העתקים פיראטיים.
אחת הבעיות הגדולות של יוצרי משחקים דיגטליים, קטנים כגדולים, היא בעיית ההעתקים הפיראטיים. הבעיה הזו יכולה למחוק כליל חברת משחקים קטנה שתלויה בכל עותק שהיא מוכרת.
בעוד פתרונות כמו DRM - Digital Rights Management השניאו את עצמם על השחקנים קנו את המשחק באופן חוקי, פתרונות אחרים, יצירתיים יותר, הפכו את הבעיה לפתרון. סוג של פתרון.
במשחק Game Dev Tycoon אתם מגלמים מנכ"ל של חברת משחקים. מדובר במשחק ניהול, ובתור מנכ"ל החברה אתם תגייסו עובדים, תפטרו אותם, תחליטו אילו סוגים של משחקים לפתח ולאיזו פלטפורמה, תשקיעו בשיווק ופרסום כדי לקדם את המשחקים שלכם ועוד פעולות בסגנון.
החברה שמאחורי המשחק, Greenheart game, היא חברה קטנה של שני אחים והאיום הפיראטי היה איום ממשי לחייה. על כן הם מצאו פתרון קריאייטיבי לבעיה שלהם.
דקות אחרי שהמשחק עלה לפלטפורמת המשחקים Steam, יוצרי המשחק העלו גרסא פיראטית לאינטרנט. הגרסא הזו כללה פאץ׳ אשר גרם לכל המשחקים של החברה הוירטואלית (כן כן, במשחק עצמו), לעלות בצורה פיראטית לאינטרנט. השחקן (במשחק) מדמם כסף ולבסוף נאלץ לסגור את החברה. קטלני, לא?
זמן לא רב אח״כ החלו להופיע בפורומים בקשות לעזרה - "הי! יש בעיה במשחק, כל המשחקים שלי נפרצים…" ועל זה החברה מיד הגיבה - "עכשיו אתה רואה איך זה מרגיש???"
בבלוג של Greenheart Games היוצרים מספרים שהסיפור הזה מאוד הצחיק אותם, בשל האירוניה, אך בסופו של דבר מדובר בסיפור עצוב. 93% מהעותקים של המשחק היו פיראטיים.
ועוד סיפור קטן על פיראטיות:
הראשונים שהשתמשו בטכניקה הזו היו חברת Konami, במשחק שלהם צבי הנינג׳ה.
כאשר צבי הנינג׳ה הרגישו שמדובר בעותק פיראטי, המכות שלהם החלו להסב פחות נזק בצורה הדרגתית וכל מכה שקיבלו היתה קטלנית יותר מקודמתה.
במידה ובכל זאת השחקן הצליח להגיע לשרדר, הבוס הגדול, הוא גילה (לחרדתו) שהבוס אינו מנוצח.
מכירים סיפורים נוספים, מעניינים ומוזרים הקשורים בתעשיית המשחקים?
שלחו נא, ואפרסם אותם בקבוצת הפייסבוק שלנו!
(יצא לי קצת מעריב לנוער כאן)
***
קראת עד כאן? בעניין של לעשות משחקים בעצמך?
אנחנו פותחים מחזור נוסף של קורס יוניטי. מחירי הרשמה מוקדמת.