שלו מורן הוא מעצב משחקים, מרצה, ואוצר תכנית המשחקים של פסטיבל פרינט סקרין לתרבות דיגיטלית בחולון. עוד על הפרויקטים שלו באתר האישי שלו. הנה שלו:
אני חושב הרבה בשנים האחרונות על טקסט במשחקים. בתפקיד האחרון שלי כשכיר הייתי כותב ראשי של משחק מובייל גדול, כזה שהאמצעי היחיד כמעט להעביר בו סיפור הוא כתוביות. כעת אני מפתח משחק עצמאי שמבוסס כולו על טקסט כתוב.
אני רוצה לחלוק איתכם שלוש דוגמאות למשחקים מהעת האחרונה שנשענים בעיקר על הטקסט שלהם, ועושים איתו מהלכים מבריקים. שניים מהם גם נחשבים לסיפורי הצלחה (במימדים של אינדי, כמובן) וכולם נותנים לי השראה.
מהו משחק המובייל הכי טוב של העשור הנוכחי? מבחינת מכניקה, מבחינת core-loop, מבחינת engagement, סושיאל, ובעיקר מבחינת Rewards? כולכם יודעים את התשובה, קחו רגע לחשוב:
נכון מאד. טינדר.
מדובר במערכת מבריקה של החלטות קטנות שמצטברות, בנית מתח, אפילו מבחינה טקטילית (החלקת האצבע) הוא מושלם. כמה שעות השחקנים והשחקניות שלו שורפים עליו, גם הרבה אחרי שהרצון בזיווג נשכח?
אם כך, Reigns הוא המשחק שגורם לי לדפוק את הראש בקיר ולצעוק "למה לא חשבתי על זה קודם??". מדובר במשחק תפקידים למובייל (יש גם גרסה למחשב אבל קנו את זו של המובייל) שפשוט מעתיק את האינטראקציה הבסיסית של טינדר למשחק אמיתי. אנחנו מגלמים את המלך בממלכה ימי-בינימית כלשהי, ומקבלים החלטות של כן-או-לא שמופיעות בזו אחר זו על כרטיסיות אה-לה-טינדר. תוצאות החלטותינו
משפיעות מדדים פשוטים שקשורים לשלטון, ועל המשפטים הקצרים שיופיעו על הכרטיסיות הבאות.
המשחק הזה הוא דוגמה לשילוב של טקסטים קצרים, מכניקה עכשווית, ותשומת לב לפרטים כדי לייצר חוויה שמצליחה להיות גם אלגנטית וגם משעשעת מאד.
ייתכן ששמעתם משהו על "שמונים ימים", מכיוון שמלבד הצלחתו המסחרית היחסית, הוא גם גרף הרבה מאד תשבחות ופרסים יוקרתיים. מדובר בעיבוד אינטראקטיבי לסיפור הידוע של ז'ול ורן, אך לא רק המדיום השתנה אלא גם האופי הסיפורי ורוחב היריעה. כעת אתם בוחרים לאן ליסוע ומתי, וכיצד לכלכל את המסע בשלביו השונים.
המשחק הזה מרתק לא רק בגלל רוחב היריעה שלו, הכולל עשרות רבות של ערים אקזוטיות ברחבי העולם שיכולות להפוך לחלק מהמסלול שלכם, אלא גם מערכת מתוחכמת של השלכות למעשים שלכם, ודמויות-משנה עם רצונות ועם אופי משלהן. התוצאה היא משחק שלמרות שהוא משתמש רק בטקסט ובמעט איורים, מרגיש הרבה יותר חי מרוב המשחקים המוכרים לנו. העולם שלו לא מחכה לנו, אלא זז ונושם ומתעצב סביב הפעולות של השחקן.
יש מעט משחקים עם עלילה שיש להם replay value אמיתי. "שמונים ימים" הוא אחד כזה והוא שיעור מעולה בעיצוב נראטיב.
המשחק האחרון ברשימה דווקא לא זכה לפרסום או הצלחה משמעותיים, אבל לדעתי שווה להקדיש לו זמן, מכיוון שהוא עושה משהו מאד מיוחד.
מבלי לחשוף דבר על העלילה של The Yawhg, מדובר במשחק חברתי, local-multiplayer, שנועד לסלון, מצריך גיימפאד אחד והכי מתאים לשלושה או ארבעה שחקנים. הוא לוקח כ-20 דקות או קצת יותר, וכן - הוא מבוסס על טקסטים.
אבל הוא נפלא מותח, ולמרות שהוא מאד פשוט (למעשה כל המשחקים ברשימה כאן מתאימים גם לאנשים ללא ניסיון בגיימינג), הוא כתוב ומעוצב בצורה כזו שגורמת לשחקנים בסלון להרגיש כאילו יושב מולם שליט-מבוך שמנהל עבורם סיפור פנטסטי ומצחיק. האיורים המעולים שמלווים אותו לא מזיקים.
המשחק הזה עושה שעטנז כל כך לא אופייני (מבוסס-טקסט, מרובה משתתפים, מקומי, קצר, בתורות) ובכל זאת מצליח. ולא רק שהוא מצליח, אלא שגם לו יש Replay Value אמיתי. אולי לא אינסופי, אבל בהחלט לכמה פעמים לפחות.