האם משתלם לפתוח בית ספר לעיצוב משחקים?

איך זה להיות עצמאי בתחום המשחקים (וההוראה) בישראל, על מה אני עובד וכמה אני מרוויח, הכל בסיכום השנה של Hands On Games.

Hands on Games בית ספר לעיצוב ופיתוח משחקים

השנה, לראשונה בחיי, עזבתי את הנוחות המשכרת, החמימה והמשמינה של השכירות בהייטק ופתחתי את Hands on Games, בית ספר לעיצוב משחקים. להתראות משכורת קבועה כל ראשון לחודש, הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות ותן ביס, ושלום לרואת חשבון, הצהרת הון, מע״מ וטבעול קפוא בצהריים.

האם זה שווה את זה?

כמו יהודים טובים, נתחיל במספרים.

אז כמה מרוויחים מללמד עיצוב משחקים בישראל?

סטודנט ישלם כ3300 ש״ח בממוצע לקורס. (בממוצע, כי תלמידים רבים מקבלים הנחות על רכישת כרטיס מוקדם, דרך GameIS, התעשייה, או דרך גוף אחר שמעביר לי סטודנטים).

לצערי המספר הנחמד הזה ינכה מעצמו קצת יותר מ50% עד שיופיע כרווח בכיס.

שלא כמו קורסים אונליין, הקורסים שלנו מועברים פנים אל פנים ומושקעים בטירוף.

יש סגל מרצים הכולל שני מרצים קבועים, לפחות שני מרצים אורחים ומתרגל.

יש כיתת מחשבים עם מחשב לכל סטודנט ורישיונות לתוכנה,

ולפינוק אחרון יש הוצאות של סליקה ועמלות למי שמשלם בפייפאל/כרטיס אשראי.

כל זה עולה לא מעט, וה3300 ש״ח הופכים כבמעשה קסמים לקצת פחות מ1500 ש״ח בכיס.

תכפילו את זה ב13 (כן, אני מקפיד על כיתות לימוד קטנות) ותקבלו 20,000 ש״ח למחזור. לפני מס.

האם זה משתלם לי?

כלכלית, כרגע, לא ממש. אני לא יכול לחיות רק מההכנסות בית הספר, לכן הוא אינו העיסוק היחיד שלי. אבל המספרים אף פעם לא מספרים את כל הסיפור. יש גם סיפוק, פוטנציאל רווח, התמקצעות, התנסות יזמית ועוד שלל דברים שעל חלקם אדבר בפוסט זה.

אברי וגיא עובדים על משחק "אסקייפ דה רום"

מה אני עושה בעבודה שלי?

לכובע שלי 4 פינות. או יותר נכון, ארבעה כובעים לראש שלי.

אני פדגוג, איש מארקטינג, מפיק ויזם.

כפדגוג, אני עמל רבות על כתיבת מערכי שיעור, בניית הרצאות, כתיבת מצגות. את השעות היפות של הלילה אני מבלה במציאת מטפורות טובות לקונספטים מופשטים. אני מאוד נהנה מזה.

לו הייתי יכול זה מה שהייתי עושה רוב הזמן, אבל הסטודנטים לא יגיעו רק בגלל שאני מעביר הרצאות טובות. אני צריך לספר לעולם שאני קיים.

לכן אני גם איש מארקטינג. יש שני סוגים של מארקטינג, אינבאונד (פרסום כתבות, הרצאות וכו׳) ואאוטבאונד (פרסום בתשלום). אני לא עושה אאוטבאונד בכלל (אהיה חייב להיכנס לזה בשנה הבאה). אינבאונד אני עושה לא מעט, להלן:

  • פוסט מקצועי פעם בשבועיים בבלוג של Hands on Games. אני עובד כ8 שעות בממוצע על כל פוסט ומנסה להעלות על הכתב את מיטב הידע המקצועי תוך כדי שבירת שיניים בתרגום מושגי בסיס כמו engagment לשפתו של אברהם אבינו.

  • ערב חודשי בגוגל קמפוס. ימים של עבודה המתנקזים לשעה וחצי בערב יום חול. אבל זה כיף, שווה, פוגשים אנשים מעניינים ותמיד יוצא לבית הספר תלמיד או שניים משם.

  • הרצאות/כתבות אורח, במידה ונותנים לי במה מכובדת לקהל רלוונטי.

  • ניהול רשימת תפוצה. הכלי החשוב ביותר לעסק כמו שלי, ובכלל. רשימת התפוצה היא המנוע שמאחורי בית הספר.

כדי שכל הדברים האלו יקרו, אני גם לובש כובע של מפיק. למעשה אני מפיק כל דבר שקשור בבית הספר, מהרול אפ עם הלוגו עד הבייגלה והלאבנה שמוגשים ככיבוד בכל שיעור.

אני לא אוהב להפיק, אבל התרגלתי.

אחרי הכל, אני יזם. זה אומר שאני יוזם משהו שלא יתקיים בלעדי. שנאמר, ״אם לא תשיר, אז מי ישיר, אז מי?״

כיזם אני סוגר את כל הפינות הנוספות: תשלומים לספקים, הוצאות חשבוניות, רואת חשבון, דוח הוצאות, גיוס מרצים ומרצים אורחים ועוד כל מיני טובין אחרים.

הרצאה שלי ב"ליל המדענים", במסגרת מאמצי השיווק

איך מגייסים תלמידים?

טוב ששאלתם. במידה ומאמצי המארקטינג נושאים פרי, רשימת התפוצה גדלה. כך שביום ההכרזה על פתיחת קורס חדש, ההודעה תצא לאוזניים פחות או יותר קשובות.

המתעניינים מגיעים לעמוד נחיתה (עמוס מדי, אני יודע), המוביל לכפתור קריאה לפעולה - לחצו כאן לקבלת הסילבוס. המתעניינים נדרשים להשאיר מייל ואני חוזר אליהם מיד עם הסילבוס ובקשה לתאם שיחה. 90% לא חוזרים אלי, 10% משאירים טלפון.

השיחה היא חשובה. יש אנשים שמחפשים משהו אחר לגמרי (עיצוב גרפי למשחקים, לדוגמא), ואני