הזדמנויות בתחום המשחקים לשינוי. רשמים מG4C


שקף אחד בהרצאה הפותחת של פסטיבל Games for Change סיפר את הסיפור כולו. שני עיגולים צוירו במארקר. באחד כתוב ״מחקר״ ובשני ״שוק״. שני העיגולים קרובים אך אין בניהם חפיפה.

כך בדיוק הרגיש הפסטיבל. בעיגול אחד, חבורה של אנשים עם להט בעיניים ורצון עז לשנות את העולם בעזרת משחקים. בעיגול שני, העולם.

בזמנים אלו של תכנים סכריניים וסיפוקים מידיים, אינני יודע כמה סבלנות ורצון יש לאנשים לשחק במשחקים רציניים. הפסטיבל לא נתן מענה חד משמעי לשאלה ופעמים רבות הדיונים התקיימו ברמה אקדמית או איכותנית.

ברם, פה ושם קפץ משחק או רעיון שהשאיר אותי עם פה פעור והשראה גדולה. ישנן גם הזדמנויות עסקיות, כפי שהכותרת מרמזת. מוזמנים לקפוץ לסיכום בשביל לקרוא רק עליהן. ולבעלי הסבלנות, להלן רשמיי מפסטיבל G4C השלושה עשר במספר.

על הכנס

G4C הוא ארגון ללא מטרות רווח העוסק במשחקים ״רציניים״. תחת המטרייה ״רציניים״ נמצאים מספר נושאים: משחקים למען שינוי חברתי (כל מה שבין פליטים לתפיסת גוף בעולם הלהט״בי), משחקיים לימודיים ומשחקי רפואה ונוירוסיינס.

הפסטיבל השנתי מכנס אקדמאים, מעצבי ומשחקים, עיתונאים וגיימרים תחת קורת גג אחת ומספק הצצה מעמיקה לכל מה שקורה היום בתחום הסקסי של משחקים רציניים. הכנס התקיים בNew School בשדרה החמישית במנהטן וכבר בדקות הראשונות לפתיחה משהו אחד היה מאוד ברור.

אין כסף

לעומת כנסי משחקים אחרים שהייתי בהם, G4C הוא כנס שעושה רושם עני למדי. ארוחת בוקר של בייגל עם חמאה/גבינת פילדפליה. הקפה נגמר בשעה 14:00. אין ארוחות צהריים. בקפיטריה 8 שולחנות בלבד ומזגן המכוון על מינוס עשרים. אין מסיבות או אירועים נלווים לכנס למעט ביום האחרון.

אולי זה נשמע קטנוני, הרי לא באנו להנות, אך מדובר בהחמצה כיוון שהדברים המעניינים קורים מחוץ לכיתות, היכן שנוצרים קשרים בין אישיים. ע״ע מינגלינג. הפסטיבל נותן מעט הזדמנויות לכך.

דייורסיטי

מצד שני, לא הכל שחור. או לבן. אלא בכל הצבעים והמינים. G4C לא רק מדברים אלא גם מקיימים. זה הכנס הראשון שבו השתתפתי בו מספר הדוברים והדוברות היו שווים. וזה לא עניין של מה בכך. המארגנות (חמש נשים עומדות מאחורי G4C) סיפרו לי על תהליך הגיוס המייגע וכמות הדחיות שהן עשו בכדי לייצר אפליה מתקנת. למרות שכגבר לבן שאוהב לדבר בכנסים אני יורה לעצמי ברגל, אני חושב ככה זה צריך להיות.

היילייטים

ההודים נותנים בראש

שני פרויקטים מרשימים מאוד הוצגו בחדר ההרצאות הקטן אחד אחרי השני.

הראשון, Missing, משחק הרפתקאות המתרחש באזורים הפחות טובים של הודו. הגיבורה היא בחורה שנמכרה לזנות בגיל צעיר והשחקנים אמורים לסייע לה להיחלץ מבית הזונות שבו היא עובדת. מכירת ילדות צעירות בשווקים בהודו הינה בעיה אמיתית ומושתקת. הצוות של Missing יצר משחק המביא למודעות ואמפתיה לנושא, והוא נראה מעולה וכתוב היטב.

הפרויקט השני, Priya's Shakti, הינו קומיקס AR שהושק בקומיקון מומבאי 2014. הקומיקס עוסק בפרייה, נערה מכפר הודי, שנאנסה בצורה ברוטלית. היא ממיטה קלון על משפחתה שרואה בכך בושה איומה ונאלצת לברוח ליער על מנת לסיים את חייה. ביער היא פוגשת את האלה פארווטי הנכנסת לתוך גופה, הופכת אותה לגיבורת על ומעניקה לה את הכוחות לנקום בגברים שפגעו בה.

הקומיקס הוא הצלחה אדירה ונמכר במעל ל3 מיליון עותקים ברחבי העולם. הוא מופץ בחינם באזורים העניים של הודו כחומר לימודי. דוגמא נהדרת לשילוב של תוכן רציני ולא קונבנציונלי באריזה סיפורית טובה + גימיק הAR שנתן לפרויקט חשיפה גם במדורים הטכנולוגים.

המציאות מסתיימת כאן

לפני כעשר שנים, משחקי (ARG (Aleternate Reality Game היו ה-דבר. אם פספסתם את התקופה, מדובר במשחקים שתופסים אחיזה בעולם האמיתי ולא רק הדיגיטלי. הבעיה הגדולה של משחקי ARG היא שהם מאוד יקרים להפקה ופונים למעט אנשים. לכן אין היום כמעט כאלו ואני הייתי בטוח שהרעיון הזה פס מהעולם, עד שנתקלתי בRealty End Here

מדובר במשחק ARG אשר מטרתו לגבש את הסטודנטים לקולנוע של אוניברסיטת USC. הסטודנטים מקבלים בתחילת השנה חבילת קלפים ועליהם משימות שונות. הם יכולים לחבר את הקלפים עם קלפים אחרים שיש לחברים שלהם, וכך לעשות ביחד משימות מורכבות יותר. על כל קלף יש ניקוד וככל שמבצעים יותר קלפים מקבלים יותר נקודות.